#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	1. דבילה שאסורה בכל מקום, מה הדין בקיסריה?<br>2. עד היכן זה קיסריה לענין זה?<br>3. למה כתוב שם בברייתא שבשביעית היתר, ובשאר שני שבוע דמאי, למה לא נחשוש בשביעית משום ספיחין?<br>4. עד היכן קיסריה לגבי שצריך לעשר [חיטין, פת, יין, שמן, תמרים, אורז, כמון]?<br>5. מה הדין כולכסין הנמכרים בקיסריה?	"1. רבי מנא - ראה שנוהגים בדבילה היתר, שאל לרבי יצחק בר אלעזר, ואמר לו שכך נהג חכם ששמו זוגה, והובא ראיה מברייתא להוראה זו.<br>2. רבי יצחק בר אלעזר בשם זוטא - כל מקום שרואים את המים של קיסריה, מד - עד מגדל מלחא, מ""ד - עד מערת טלימון.<br>3. ישראל אינם חשודים על השביעית, וע""כ אין לחשוש שישראל זרע בשביעית, וכן הגוים פטורים משביעית, והם רוב על הכותים שאינם מעשרים. משא""כ לגבי כל השנים שנוהג דמאי - ע""פ שאינם מעשרות מצטרפים עם הכותים, וע""כ צריך לעשר.<br>4. עד פונדק העמוד, פונדק הצבי, כפר סבא, צור - כל מקומות אלו ודאי קיסרהי.<br>5. רבי אדהו בשם רבי יוסי בר חנינא - אסורים, שרובם באים מהר המלך. רבי חייא בר אבא - דוקא בלבנים. רבנן דקסריה - דוקא כאדומים."	תלמוד ירושלמי/זרעים/דמאי/פרק אלו דברים/דף טז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	1. האם נוהג שביעית בבית שאן?<br>2. איזה מקומות התיר רבי?<br>3. מה הדין לקחת ירק מיד במוצאי שמיטה?	"1. רבי התיר מתוך עדותו של הושע בן זירוז בן חמין של רבי מאיר, שהעיד שראה ר""מ לוקח ירק מגינה בשביעית, רבי זעירא אומר, שיש ללמוד מזה שת""ח אסור לעשות דבר בציבור שיגרים לטעות, שיתכן שאותה חזר יצע שאינה בא""י ולא כל בית שאן, אלא מכיון שאסור בטוח שכל ביתש אן בחו""ל. ריב""ל לא קיבל ההיתר, והתיר רק מחצר שנקרא ""גינתא דסיסרא"" שחשב שזה מסיסראש ר צבא יבין מלך חצור, בא אליו אליהו ואמר לו לתלמיד שהלך לקנות ממקום ההוא, שבאמת זה א""י והרגו סיסרא ולקחו לעצמו, ואם אתה רוצה להחמיר דלא כרבי בכל השדות, כבר התיר רבי ותחמיר רק לעצמך אבל לא לאחרים. טעם היתר ירק [שייך לעיל] - שמא הביא מחו""ל, שמא גדלו במוצאי שביעית.<br>2. א. בית שאן. ב. קסירין. ג. בית גוברין. ד. כפר צמח.<br>3. רבי התיר, והיו מליצין עליו, אמר להם, שכתוב שחזקיה כתת נחש הנחושת, איך יתכן שעד אלא לא כתתו, אלא הניחו לו משמים עטרה להתעטר בו, ה""ה בדבר הזה שהניחו לי להתיר."	תלמוד ירושלמי/זרעים/דמאי/פרק אלו דברים/דף טז		
